כבר אמרתי לכם שהחברות שלי זה הלחם והחמאה של חיי נכון?
גברים זה מקסים, במיוחד זה שלי, שהוא משהו מיוחד מאד.
אבל בסופו של יום כשאני צריכה לצחוק או לבכות בדרמה האופיינית לי,
זה החברות שלי שיתנו את צלחת הפטרי המתאימה לקיום הארוע הרטוב הזה.
ואחותי, שהיא כמוני, רק ביפה יותר. הקירבה שלה ושלי במהלך השנים
הייתה מעין אקורדיון אבל אנחנו בתנועה המתקרבת ואני אוהבת את הצלילים
שיוצאים פה. וסול שלי כמובן.

זה שהייתי חולה אתם כבר יודעים, איחולי ההחלמה שלכם עשו את שלהם
והדורסל חזרה. תודות.

אז הן באו. הבנות. יש ענינים חשובים לדון בהם, זנים לחלוטין.
זן ואומנות אחזקת הילדים. זן ואומנות החזקת רצפת האגן והחשוב מכל זן ואומנות הזדקנות העור.
נהיינו אובססיסיביות בתחום. כלומר בתחום התלונות בנושא.
אני בקושי שמה קרם פנים. אמא, אל תקראי את זה, ניסית לחנך אותי היטב
אבל לא הלך, ההזנחה הזו לא מונעת ממני מלהתלונן ולחכות לנס.

נורה אפרון חדת הלשון כתבה ספר שלם שכותרתו "אני שונאת את הצוואר שלי".
היה לה פור של כמה שנים עלי כשכתבה אותו, אז יש לי הצצה לאן זה הולך. ספר גאוני אגב, מזל שריצפת האגן שלי
מאומנת, אלמלא כך הייתי משתינה בתחתונים בטוח מרוב צחוק, נכון שאין כמו לצחוק בקול רם מספר? לא כותבים
מספיק ספרים מצחיקים מסתבר, או שהפסאידו-אינטלקטואלית שבי מושכת לכיוון הספרות הרצינית.

עד שאני לא מתקשה לחייך מרוב שהעור יבש, אני מתעלמת או שותה כוס מים,
כי מה הקטע בלהזין את העור מבחוץ אם אפשר להזין אותו מבפנים אומרת המטפלת ההוליסטית שבי (עמוק ומשכנע עלק).
ואז כשהחיוך כואב, אני קונה כל קרם וסרום אפשרי ומתמידה. יומיים וחצי במקרה הטוב.

ובחול' כמובן. שם אני מורחת בהנאה קרמים במבט מצועף ומדמיינת חיים אחרים בלי ריצות בבוקר
(אולי קטנה בפארק, לבושה במיטב קולקציית סטלה מקארטני האחרונה).
קפה קטן קרואסון קטן על צלחות פורצלן קטנות
וילדים שהולכים לבדם בזמן לביה'ס בשירה שקטה ומחולות מעודנים.
שמעתם את כל זה בצרפתית כמובן. והטור איפל מציץ מהחלון אם תהיתם
באיזה חול' מדובר. והעור שלי חלק ואני רגועה ומחייכת בנועם, אני רגועה ומחייכת בנועם,
אני רגועה ומחייכת בנועם (אולי זו צריכה להיות המנטרה שלי).

ממש. בול הבקרים שלי. הספורט היחיד בו אני מתמידה מדי בוקר הוא צעקות
על הילדים להזדרז (ועל עצמי כמובן, כולל גידופים), ספרינט לביה"ס,
נישוק הילדים במהירות מביכה, מרתון של רגשות אשמה,
ריצה על עקבים לקפה בתחנה בדרך לעבודה תוך כדי מענה למאתיים אסמסים
בלי שישפך עליי כלום. אני כבר ממש טובה בזה.

אבל הנה חברותיי באות, צרת רבות נחמת טיפשות. זה אנחנו.

זה מה שהכנתי להן, בין השאר,

סלט תפודים עם אפונת גינה טריה ווואסבי

אין פה ממש כמויות, תעשו לפי מה שיש בבית והרוטב כבר יפגיש את כולם יחד.
נשארו לי תפוחי אדמה אפויים בנייר כסף אז קילפתי וחתכתי אותם (אם אין לכם, בשלו תפוחי אדמה במי מלח עד שרכים
אבל לא מתפרקים).
אפונת גינה טריה (מהר מהר לפני שנעלמים, עונה קצרצרה. קונים אותם בירקניות מפונפנות). אפשר באותה מידה גם
שעועית ירוקה עדינה טריה. אין צורך לבשל. חותכים לאורך בשביל אפקט היופי. אם אין טרי, אפונה עדינה של סנפרוסט- פשוט תשפכו עליה מים רותחים פעם-פעמיים דרך מסננת ואז תניחו בקערה עם מים רותחים לכמה דקות. ותסננו.
שאלוט קצוץ דקדקדק
נבטי אפונה טריה
אפונת וואסבי (קונים בפיצוציות או במדף האסיאתי בסופר)
ג'ינג'ר כבוש (מדף אסיאתי)-חתוך לגפרורים דקים

וינגרט וואסבי (לכמות של סלט שבסיסו ארבעה תפוחי אדמה די גדולים)

כפית או קצת יותר, תלוי כמה בא לכם לפתוח את האף, אבקת וואסבי (שוב מדף אסייאתי בסופר)
כפית גדושה חרדל דיג'ון אקסטרא פור(ט)- כלומר חזק במיוחד
קצת מלח
חצי כוס שמן זית עדין או שמן קנולה

כפית מירין (מעין סירופ סאקה – באסייאתי, לפחות ריכזתי אתכם במדף אחד בסופר)/ סוכר
1/4 כוס חומץ אורז
3 כפות חומץ בן יין

בשיטה הידנית: בקערה שמים וואסבי, חרדל וקצת מלח ומזלפים לאט, תוך כדי ערבוב מתמיד את השמן
עד שהם מתאחדים (קוראים לזה תחליב או אימולסיה ובעצם מדברים על הכניעה של השמן).

מוסיפים את המירין והחומצים. מערבבים היטב ומאזנים טעמים עם עוד קצת מלח, חומץ או מירין אם צריך.
בשיטה המכנית: הכל לבלנדר ויאללה.

מערבבים את כל חומרי הסלט עם הרוטב. אתם רוצים ירקות עטופים ולא שוחים ברוטב אז אל תגזימו ותבלו לאט
תוך כדי עירבוב. מגישים מיד. הנבטים האלה רגישים..

לחמניות בירה מהירות

עוד חודש אני נוסעת לדאבלין ללמוד קצת מג'פרי יואן, מאסטר ענק ברפואה סינית. בפעמים הקודמות
הוא עשה לי זיקוקי דינור במוח אז כולי צפייה והתרגשות.
אז כדי להתקרב, הכנתי לחמניות איריות מהירות, שהן בסך הכל תירוץ לפתוח בקבוק בירה באמצע היום.

מחממים תנור ל220 מעלות

200 גרם קמח מלא
50 גרם קוואקר גס (שיבולת שועל-מישהו יודע מה הקשר לשועלים?!?)
כפית שמנמונת סודה לשתיה
כפית מלח

2 כפות שמן או חמאה מומסת
2 כפות דבש
חצי כוס בירה כהה (אמרתי לכם שיש פה תירוץ, 9:00 בבוקר זה זמן מצוין לשתות בירה אגב)
חצי כוס ריוויון

מערבבים את כל החומרים היבשים.
מערבבים את כל הרטובים.

מערבבים רטובים+יבשים. עד שהיבשים נעלמים וזהו. נהיה בצק.

מחלקים לחתיכות בגודל כדור גולף, מניחים על נייר אפיה על תבנית. אל תתאמצו על צורות יפות.
המראה הכפרי מנצח. תחשבו אירים ג'ינגים יפים ושיכורים.
מפזרים קצת קוואקר מעל.

אופים 12-15 דקות. עד שזהוב ויפה וכל הבית מריח לחם טרי.

חמאה. הרבה חמאה מגישים איתם. וסלמון מעושן גם.

אנא מכם, שימו לב לצנצנות שמול נעמה. זה הקינוח.
אני כל כך אוהבת אתכן ביצ'ס.

20 שנים למוות של קורט קוביין. הייתי תיכוניסטית וזה היה מאוד חשוב להיות באבל באותו יום.
באמת לאהוב את המוזיקה שלו לקח לי כמה שנים.