אני אתחיל בוידוי.
אני מתה על גפילטע פיש.
מבחינתי לאכול את זה כל השנה. אפילו לארוחת בוקר, בעמידה, ישר מהמקרר.
אבל אסור לו להיות מתוק מדי או קשה מדי או רך מדי או אפור מדי.
ואיזה צבע הכי יפה עם אפור?
(לבן ושחור זה לא צבע)
ורוד פוקסיה בוהק כמובן או בקיצור חזרת.
ואם יש שם איזו פרוסת גזר כתומה וזוהרת אנחנו כבר מדברים על פאלטת צבעים סופר אופנתית.
תציצו בגיליון ווג האחרון ותראו בעצמכם מה זה שיק פולני.
עכשיו אני האחרונה שתתן לכם מתכונים להכנת גפילטע ביתי, פשוט כי הילדה שלי תארוז תיק ולא תחזור עד שיעבור הריח.
ואני אוהבת אותה באזור שלי קבוע.
מצאתי איפה לקנות אחד ראוי וזה בא בקופסא שנסגרת ממש טוב. אז הילדה נשארת כל עוד יש להם מדף משלהם.
חזרת לעומת זאת אי אפשר לקנות.
אחד כי היא לא טעימה אף פעם ושתיים כי החוויה של הטירוף שיוצא ממני כל פעם שאדי החזרת המתגרדת
פוגעים בי הוא משהו שלא כדאי לפספס. כמו ריקוד אפריקאי קטן לגירוש שדים.
החריף של החזרת הוא לא מעושי הכוויות בלשון, כל כולו אלמנט הפתעה של מה אוכל יכול לעשות לעיניים ולאף שלכם
ומקור שעשוע ליושבי השולחן המאותגרים.
הכי אני שמחה כשאבא שלי בוכה ועושה את האוףףף איזה חזרת טובה.
כשהוא אוכל ממנה דמעות ניגרות מעיניו, הוא מכה על השולחן בעוצמה והצבע של הפנים שלו משתווה כמעט לחזרת עצמה.
ואז אני גאה.
סבתא שלי, צילה, נפטרה בערב ראש השנה לפני עשר שנים,
אני עוד מתגעגעת ושמחה להגיש את החזרת שלה בכלי שלה בערב ראש השנה.
חזרת אדומה קלאסית
ברמה הכללית יש פה ענין פשוט של סימטריה בין שורש החזרת המריר והעוקצני לבין סלק רך ומתוק.
מאזנים את הטעמים בחומץ, מלח וסוכר ויש בפה כל טעם שאפשר לטעום בביס אחד.
את הסלק אני אופה בתנור, כמו שהוא, שטוף קצת מחול, בתוך סיר ברזל כבד סגור היטב או בנייר כסף.
160 מעלות, בין שעתיים לשעתיים וחצי. עד שמזלג מחליק לתוכו בקלות.
נותנים לסלק להתקרר קצת ומקלפים אותו עם הידיים. הקליפה מחליקה בלי בעיה.
מניחים לסלק לחזור לטמפרטורת החדר ומגרדים אותו על פומפיה דקה.
אם ממהרים מגרדים אותו חמים ואז יתקרר מהר יותר.
שוקלים ושמים בצד את הסלק המגורד.
משווים את משקל הסלק בשורש חזרת קלוף ומתחילים להרגיש את זה מגיע.
את החזרת מקלפים עם קולפן ומורידים ממנה כל כתם.
אני מגרדת אותה בפומפייה דקה אם אני עושה כמות קטנה או במג׳ימיקס אחרי האסמסים של ׳את מכינה חזרת השנה, אפשר?׳
ואז חותכים אותה לחתיכות בגודל סביר ונותנים למג'ימיקס לרוץ עליה עם להב הסכין.
מדי פעם פותחים להזיז , כדי שהכל יטחן. זהירות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה שורף בעיניים. בטירוף. וגם דרכי הנשימה לא נשארות חייבות.
פה בדיוק מתחיל להגיע הריקוד. והצלילים של הסבל הנעים הזה.
(תשאלו את עידו שבדיוק הגיע עם הילדים בזמן הסיפור הזה.
יש לו יכולות טלפטיות לעידו הזה לדעת מתי יש פה אוכל וכבד קצוץ וחזרת הוא מסתבר מריח ממרחקים)
מפגישים את הסלק והחזרת בקערה, מוסיפים חומץ (טבעי 5% או חומץ בן יין אדום וגם חומץ אורז עובד), קצת סוכר, מלח
וחרדל או וואסבי (לא חייבים אבל זה נותן עוד קיק) ומערבבים בעדינות כדי שלא יפרישו יותר מדי נוזלים. טועמים ומאזנים.
יחס הכמויות לארבע צנצנות נדיבות, יהיה בערך:
חצי קילו סלק מגורד (אם אתם פחדנים תשימו 750 גרם)
חצי קילו חזרת מגורדת
חצי כוס סוכר
2 כפיות מלח
כוס חומץ
2 כפיות חרדל דיג'ון חריף במיוחד או 2 כפיות ממרח וואסבי (לא חובה)
עוד משהו ממפגש פולין-טוקיו ששוה לכם לנסות להכין עם שורש חזרת:
שמנת חמוצה אחת או יוגורט סמיך אחר.
כפית וואסבי (לערבב את האבקה בקצת מים או להשתמש בממרח מוכן)
כפית ג׳ינג׳ר מגורד
כפית גרידת ליים
כף או יותר חזרת מגורדת דק
קצת מלח
מערבבים הכל יחד
תטעמו ותוסיפו עוד חזרת לפי כמה שבא לכם לבכות.
טעים מאוד על ירקות ודגים וגם על בשר קר שנשאר מארוחת החג אצל אמא.
