יש לי חבר, אקרא לו היום אכילס
לא נפגשנו מעולם. גם לא שוחחנו בטלפון. לעצמי אני מרשה לקרוא לו חבר;
היה יום אחד שהרצפה ואני התגפפנו ארוכות בשלולית של עולב
וביום הזה, אכילס הושיט לי יד. הוא יישר אליי מילים של טוב וסייע לי
לצוף מעל הפיכס הבלתי ניתן להתמודדות לאיכס הרגיל איתו אני כבר מסתדרת.
משם לאור הנכון לי; הנייר העדין השקפקף שאני משתדלת לעטוף את חיי, היתה הדרך קצרה.
כל זה עשה עבורי בלי לדעת אפילו, או שאולי ידע.
למילים שמתכוונות יש עוצמה להרים או להרוס. סתם מזכירה, נראה שקצת שוכחים
את הענין הזה פה לאחרונה.
___

מאסטר גדול של מילים נפטר השבוע. שמו מארק סטרנד.
לעברית תרגם אותו עוזי וייל.
עבודה נפלאה הוא עשה. כזו שאין זרות במילים.
כשאני קוראת אותו, מרגיש לי כאילו סטרנד בכבודו ובעצמו כתב בשפת הקודש.
גיליתי אותו לא מזמן, האיש שלי ידע שאוהב אותו כשנפגשו ליד שולחן של אבא במאה,
עם כל שורה שנקראה, נפתחו לי העינים לזוית ראיה שכמו ליוותה אותי לאן שרק
הסכמתי להביט.
הנקיון, הפשטות והשקט שסטרנד ידע לכתוב על רעש החיים מקסים אותי.
עצוב לי לכתו.

כשמלאו לי מאה שנים

רציתי לצאת למסע עצום, לנסוע יום ולילה לתוך הבלתי ידוע עד אשר, אחרי שאשכח את עצמי הישן,
אגיע להיות בעליו של עצמי חדש, אולי כזה שפיספסתי במסעותי הקודמים. אבל לא יכולתי לעשות את הצעד הראשון.
שכבתי במיטה, לא מסוגל לזוז, מהרהר, כמו שקורה לרבים בגילי,
בדרכיה הרבות של המלנכוליה – איך היא מתגנבת לתוך הנפש,
איך היא מפרקת את הרצון, איך היא מגרשת את החושים אל קור הדמדומים,
איך אפילו הכוונות הטובות והרעות ביותר נובלות תחת שליטתה. המשכתי להביט בתקרה,
ולפתע חשתי בפרץ של רוח קרה, ולא הייתי יותר.

מתוך:
כמעט בלתי נראה
Almost Invisible Mark Strand
מארק סטרנד
תרגום כאמור עוזי וייל

אני אוהבת לתרגם לאוכל. זו השפה שלי.

מרק כרובית

מרק מצומצם מרכיבים וקישוטים ונטול פירוטכניקה.
ענן קטיפתי ועדין טעמים.
אני מבטיחה לכם הפתעה כשתטעמו.
המתכון במקור של פול ברטולי, מי שהיה השף של מסעדת "שה פאניס".