אדום. ממש אדום.

וואו לא נפגשנו כבר מלא זמן.
נשאבתי לקיץ ולבלאגן חיים שעשיתי בשיטת "עשי זאת בעצמך".
ועכשיו טוב יותר. כן. טוב יותר.
אני מגלה יותר ויותר שהשאלה שמסובבת את ציר חיי יושבת על דילמת היחסים בין רעש בפנים שקט בחוץ
לרעש בחוץ שקט בפנים. או שמא רעש בחוץ רעש בפנים. שקט בפנים שקט בחוץ?..

אני מנסה להבין כמה כמה.
כמו תבשיל שצריך לאזן את טעמיו בקצת מלח להדגיש מתיקות, או קצת לימון לאזן חריפות.
חובבת בלאגן ידועה. יותר מדי סדר מכניס בי תחושת רדיפה וזרות.
אני זוכרת שסבתא שלי, צילה, היתה אומרת שמלכת אנגליה שופכת קצת יין על השולחן כדי לתת לאורחים להרגיש נוח.
(אה ושהמלכה בכבודה ובעצמה מתקנת חורים בגרביים. גם את זה סבתא צילה אהבה להדגיש).
כשאני מגזימה בבלאגן, אני אובדת. הרס עצמי ואזורי זרועים סביבי.
ואז לרוב אני מבלגנת עוד יותר. לא רק זה, אלא גם מצטיינת בהרמת אצבע, מנופפת טיעונים רהוטים
(כשאני רהוטה מדי יש להזהר)
בעקשנות טוענת שאני יודעת ב ד י ו ק מה אני עושה ושיש לי הגיון פנימי שקשה אולי לראות אבל אני רואה היטב.
מנגנון שמצחיק אותי (כשאני סלחנית לעצמי) ומוציא אותי מפגרת לגמרי אחרי שאני פורמת את הכאוס שיצרתי.
ואז אני מסדרת. בבהילות, בתוקפנות ובאלימות. לחתוך לזרוק להעיף.
לא שיטה כל כך אבל אני עוד לא מכירה דרך אחרת. אני מנסה ללמוד.
באמת.
מנסה לפעול מתנועה שבאה משקט אבל בדר"כ השקט מבהיל אותי והשעמום מבעית ואז אני או נרדמת או מבלגנת עוד.
חשבתי על זה הרבה השבוע ונזכרתי באיזו אגדת זן:
תלמיד ניגד למורה שלו ואמר: " רעש מפריע לי כשאני יושב מדיטציה, מה אני יכול לעשות? "
המורה התבונן בו וענה: "איזה צבע השטיח?"
"כחול" ענה
"והוא שקט או רועש?" התענין המורה
"שקט".
התלמיד בהה.

הבאיר המורה כי שקט ורעש נוצרים מהמחשבות שלך. אם אתה חושב שמשהו רועש, הוא רועש.
אם אתה חושב שמשהו שקט, הוא שקט. רועש אינו רועש. שקט אינו שקט. שקט אמיתי אינו שקט או רועש.
אם אתה מקשיב לכביש סואן בראש נקי, נטול קביעות מוקדמות, הוא אינו רועש אלא הוא מה שהוא; כביש סואן.
רועש ושקט הם הפכים. המוחלט אינו כך.

הם שקטו קצת ואז שאל המורה: "מה ההיפך מכחול?"
"איני יודע" ענה התלמיד
המורה חייך. "כחול הוא כחול, אדום הוא אדום. זו האמת".

המרק הזה, הוא אדום.

מרק סלק וקארי מהאגדות עם קרם קשיו-ליים

מתכון בהשראת דידי, חברה שלי, שיבאה אותו מהאיטי, הדליקה אותי עליו בצעידה מיוזעת בים.

מרק סלק 2

4 סלקים גדולים למדי, קלופים וחתוכים גס (תשאירו פרוסה בצד לחתוך לגפרורים דקיקים להגשה)
2 כפות שמן זית
מלח
פלפל

2 כפות שמן זית/ שמן קוקוס
שן שום קצוצה
1 ס"מ פרוסת ג'ינג'ר קצוצה
כף סוכר חום/ סוכר קוקוס/ מיפל טהור/ תמר קצוץ
שפיץ (הקצה של הסכין) הל
שפיץ (הקצה של הסכין) קינמון
1/2 כפית גרעיני כוסברה טחונים
1/2 כפית כמון טחון
כפית כורכום
כפית גארם מסאלה
כפית אבקת קארי
1/2 כפית צ'ילי גרוס
5 כוסות ציר ירקות (אני משתמשת באבקת מרק ירקות אורגנית. בושה. אבל בסטייל)
(אם אין לכם כוח לכל תערובת התבלינים הזו שימו כפית גארם מסאלה וכפית אבקת קארי ותגמרו ענין)

לקרם קשיו-ליים
1/3 כוס קשיו (מושרה במים לשעתיים אם יש לכם זמן. לי אין)
1/3 כוס צנוברים (אפשר עוד קשיו במקום. גם טוב)
1/3 כוס מים
גרידה ומיץ מליים טרי וחתיך
מלח

להגשה: עלי כוסברה, אגוזי מקדמיה או קשיו קצוצים גס. סלק חתוך לגפרורונים. שמן זית. רבעי לימון.

מחממים תנור ל200 מעלות.
מפזרים את קוביות הסלק על תבנית אפיה, מזלפים שמן זית ומלח פלפל.
אופים חצי שעה.

בינתיים מכינים את קרם הקשיו-צנוברים; הכל לבלנדר אימתני, צ'אקצ'ק וזהו. תנו לו לנוח במקרר עד ההגשה.

ואז:
מחממים שמן בסיר בינוני, על אש בינונית. מוסיפים את הג'ינג'ר והתבלינים היבשים. מערבבים ומרגישים הודו.
מוסיפים אחרי דקה את השום והסוכר ומערבבים היטב (נזהרים שהשום לא יחרך)
מוסיפים את הסלק על מיציו ואת הציר. מביאים לרתיחה ומבשלים 20 דקות.
טוחנים היטב בבלנדר רב עוצמה (אם הוא קצת מלוכלך מהקרם קשיו לא קרה כלום. הכל מתערבב בבטן..)
טועמים ומאזנים טעמים. אולי קצת מלח? צ'ילי? סוכר? מיץ לימון?

מגישים חם או קר. עם כפית קרם קשיו, כוסברה, מקדמיה וסלק טרי. זילוף שמן זית טרי יבוא פה טוב ממש.
רבעי לימון בצד.

סלק כסא

עוד מעט בת מצווה לקטנה ויומולדת לי אז אתם מתבקשים לאחל מזל טוב ובהצלחה. אני זקוקה לזה.

הדפסת המתכונים הדפסת המתכונים

(16) Comments Write a comment

להגיב על עלמה לבטל

Required fields are marked *.