פתאום נהיה חורף

גלו היא המטפלת שלי בשיאצו וחברה אמיתית וגם סוג של המורה הרוחית שלי, כבר שנים אני משתדלת לעשות מה
שהיא אומרת לי, monkey see monkey do, פשוט כי היא בדרך כלל צודקת.
בכל מקרה, השבוע היא העבירה לי שלושה מסרים, העבירה לי מאה בטח, שלושה קלטתי.

הראשון הוא שאני לא משוגעת.
אני יכולה לדבר על הפחד מלהשתגע ועל הצורך שלי בבוחן מציאות, על הקושי שלי להאמין לבחני המציאות ולפעול על פיהם כי
עולם הפנטזיות שלי חזק ופעיל מאד. אבל נשמור את זה לפוסט אחר.

השני: ללכת לנסות לתרגל אייקידו. יום שני. אספר חוויות אחרי.

השלישי היה שהיא העבירה לי ידיעה מאוד גדולה וברורה שסיכומה הוא:
את לא לבד. בוודאות. את לא לבד.
במילים מאוד מדייקות שהיו זרות לי לגמרי היא סיפרה לי על האינטרס היקומי לשמור עליי, ׳לא בגלל העיניים היפות שלך׳,
אלא כחלק מחוק שימור האנרגיה האוניברסלי. ו'לא, מה שמצליח לך, זה לא בפוקס׳. כמה זר לי ככה נכנס לי בול.
גלו שלי, כמה שאני אוהבת אותך. כמה ביטחון ושלווה האישה החכמה הזו יודעת לתת לי בחדות הלשון שלה ורוחב הלב.

העניין הזה של עצמיות-עצמאות-לבד-בדידות הם תכנים שמעסיקים אותי מימים ימימה.
הפרעת השליטה שלי ועצמאות היתר או לפחות ההצהרה עליהם, זקנים בדיוק כמוני.
רק לאחרונה אני מסוגלת להעמיד את האמת שלי, שכל העצמאות העקשנית הזו, שהתחנכתי עליה, היא לעיתים חתיכת מקל
בגלגלים.
חיי רצופים באירועים שממש מבקשים ממני לעסוק בעניינים האלה, כמו זומן מסלול חיים שמטרתו ללמד אותי על לבד וביחד.
גם אם לא בא לי.

קראתי השבוע מאמר של פסיכולוג ששמו שוקי דורבן, במקרה נפלתי עליו, את רובו לא הבנתי בכלל, אפילו לא ברמת המילים, קוראת ואומרת מה?!?! (עיניים מתגלגלות).
מאמר פסיכולוגי מקצועי בעשר רמות מעל מידותיי.
אבל החלקים שכן הבנתי, הידהדו לי בכזו עוצמה, שהעתקתי לעצמי משפטים ושורות רבות, שמתי בתיק ואני חוזרת אליהם,
גם אם להצצה חטופה.
דורבן מדבר במאמר על : 'כיצד ניתן לשמר ולהציל מתוך תיקון את האהבה והטוב, שלדעת קליין הנם הישג נפשי ולאו דווקא
נתון בסיסי ומובן מאליו. כיצד ניתן לחזקם נוכח המתקפות הבלתי פוסקות של המציאות הפנימית והחיצונית, הספוגות
לא רק בחיים ובמיניות כי אם גם בהרבה הרס והנאת הקלקול'
הנאת הקילקול- מכירה. מתקפות בלתי פוסקות, מכירה מצוין.

בקריאה בו אני לומדת על הרצון שלי להקשיב ברכות ובהבנה לחלקים חסרי האונים שלי, להכיר בצורך שלי בעזרה ובתמיכה
לא מתוך נכות אלא מתוך בחירה ונתינה.
הוא כותב:
'המשוואה האנושית ניתנת לניסוח כך:
אני קיים משמע אני נזקק.
אני נזקק משמע איני כל- יכול.
איני כל -יכול משמע אני תלוי- זולת.
אני תלוי- זולת משמע אני בחסדו.
אני בחסדו משמע אני בסכנת המניעה'

לפחד ולמרות זאת להעז לבקש עזרה.
להבין שזה שווה כמו לעזור לאחרים שכל כך קל לי ובא כאוטומט.
לאסוף את עצמי, לחזור אליי, הוא קורא לזה ׳תיקון נזקים מתוך אחריות נפשית׳.
לא עוד התמזגות והשלכה אלא חמלה והשלמה עם הגעגוע והאשליה.
הרפיית האחיזה העיקשת.

התעייפתי מלתחזק את הסופר וומן ומעכשיו אני רוצה להיות רק וומן בלי הסופר.

אכלתי לאחרונה הרבה רעיונות, שבלעתי בשקיקה, לגבי כמה אינטנסיבית ושתלטנית אני, כמה הרבה מקום אני תופסת
בעולם עד כדי תחושה שאני צריכה להצטמצם, לפנות מקום, והשבוע, כמו מאיזו הארה ברורה, כמו סינוור של שמש
בעיניים, נזכרתי. לא חסר מקום בעולם. לא חסר אוויר.
התפקיד שלי הוא לקחת את המקום שמתאים לי. שנכון לי. וזה לא על חשבון אף אחד, כי פשוט לא חסר מקום.
ומי שמרגיש שזה עמוס לו ושאין לו מקום לידי, שלא יהיה. לא חייבים.
ומי שלידו אני מרגישה שעמוס לי ולי אין מקום לידו, אז גם. הלכתי.

אומללות זה לא סקסי, צימצום רגשי מצמית ומייבש. פחד מדבק. לא תודה. יש לי מספיק משלי.
עכשיו מי שבא לו לחיות בקמצנות ובקשיחות לב שיהנה לו, אני אמשיך לאהוב גם אותו ואעשה כל מאמץ לשמור ליבי רך.
אני מפסיקה להדבק אליכם בכמיהה, מפסיקה להנטש ובוחרת באלה האוהבים אותי פשוט כי ככה זה.
אני מפסיקה לשתף פעולה עם הספק בתקווה שיתייאש ממני.
לא פשוט לי להפסיק את ההרגל המגונה הזה אבל עוד מעט אתאמן מספיק וכבר לא יהיה זה הרגל כל כך נפוץ.
איך אמר בן גוריון: 'כל הזמן שאדם חי הוא יכול להשתנות'.

'הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול.
אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות?
אתם ילדיו של אלוהים.
כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם.
אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו.
הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים,
בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו.
כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים.'
(מריאן ויליאמסון A Return To Love 1992)*

עכשיו מי זה האלוהים הזה זה ענין פרטי. ריבקה שעובדת איתי בקליניקה, היא אישה דתית חכמה מאוד,
כששוחחנו על הנושא ועל השגחה פרטית הסבירה לי שההשגחה לא מבטיחה שנקבל רק טוב, מותר לנו לבקש הכל ולאבא
הזה, האלוהי, מותר להגיד לנו לא לפעמים. הפעם לא תקבל מה שביקשת.
החלק הקשה שלהיות הורה טוב.
כל כוונותיו טובות לגבינו גם אם זה לא נראה או מרגיש כך. הלוואי והיא צודקת.

*ציטטה זו יוחסה בטעות לנלסון מנדלה. ויליאמסון התייחסה לאי הבנה זו באומרה, "לפני מספר שנים, פסקה זו מתוך
'בחזרה לאהבה' החלה לצוץ בכל מקום, כשהיא מיוחסת לנאום ההכתרה של נלסון מנדלה בשנת 1994. מחמיא ככל
שיהיה לו היה הנשיא מנדלה מצטט את דבריי, למעשה הוא לא עשה כך.
אין לי מושג מהיכן הגיע הסיפור הזה, אך אני מוחמאת שציטטה זו משמעותית כל כך עבור אנשים רבים."

מרק שעועית ירוקה ושקדים

החורף בפתח, באמת!
כבר קריר בבוקר ובערב, היד נמשכת לי לשמיכה. עוד מעט למעילים למגפיים ולצמריריים יייייייי!!!

הצינה הנעימה הזו מיד רדפה חשק למרק.
את המרק הזה, אכלתי לראשונה ב ROSE BAKERY בפריז באחד הרחובות האהובים אליי;
rue des Martyrs, הרובע התשיעי, גבעונת, מלא חנויות אוכל וחנות אחת של ליקריץ שוודי מלוח.
לא טעים לי בכלל אבל הצורות של הסוכריות הורסות.

מרק טעים ומנחם שמזמין את החורף להתקרב.
אפשר להכין אותו משעועית ירוקה טרייה או מלוביה טריה וירוקה.
צריך בשבילו בלנדר או סטיק מועך כזה אז אל תגידו שלא אמרתי.

לסיר שיאכיל ארבעה אנשים רעבים או שישה למנה ראשונה.

    • 4 כפות שמן זית
    • 2 בצלים קצוצים
    • 2 כרישות פרוסות דק
    • 2 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות קטנות
  • 2 גבעולי סלרי (הכנתי גם בלי. עדיין טעים)
  • 2 שיני שום מעוכות
  • מלח פלפל שחור גרוס טרי, כפית סוכר חום
  • 500 dגרם שעועית ירוקה טריה או לוביה ירוקה טריה, קצוות להעיף, חתוכים לאורך 5 ס"מ בערך
  • ליטר ציר ירקות/ עוף/ מים
  • כוס שקדים טחונים

בסיר, לחמם שמן זית, להוסיף בצל, כרשה, גזר, שום וסוכר, לבשל תוך כדי ערבוב מדי פעם כעשר דקות, על אש
קטנה, עד שמזהיב מעט.
להמליח ולפלפל בנדיבות (לפי מליחות הציר תאזנו את המלח-אם משתמשים במים צריך בערך כפית טובה של מלח).

להוסיף את השעועית הירוקה ולערבב עוד כחמש דקות.
להוסיף ציר (אם רוצים לחסוך זמן אפשר לחמם אותו בנפרד במקביל), לבשל כחצי שעה עד שהירקות רכים מאד.
להוסיף שקדים טחונים ולטחון בבלנדר עד שקרמי וחלק. לטעום ולאזן מלח פלפל.

אם עושים מזה ארוחה שלמה, טוסט משופשף בשום ושמן זית יבוא ממש טוב. גם גירוד פרמזן.

שמה לי את מוריס ראוול דרך 'לב בחורף' אחד הסרטים האהובים עליי. ויש גשם בחלון. אה, לא, זו הממטרה.
בקרוב.

image

 

 

הדפסת המתכונים הדפסת המתכונים

(2) Comments Write a comment

  1. קרינוש זוכרת שמזמן מזמן הבאתי לך ליומולדת את הספר בחזרה לאהבה ? בעקבותיו למדתי את הקורס בניסים וכל השקפת עולמי השתנתה.ריגשת אותי היום. ואתמול עמנואלי ריגש אפילו יותר בכמויות של אהבה

    Reply

Leave a Comment

Required fields are marked *.