כתום ראשי 1

מיסו לאהוב

(לגלו, השיאצואיסטית והחברה שלי שהזכירה לי לשים ראש)

לפעמים מרוב יותר מדי תקשורת עם הבחוץ, אני מרגישה שאני מאבדת את הבית.
אני זקוקה לזמן שקט עם הקרובים, לאוכל שיתן תחושה שהנה אני שוב בבית, במקום נכון לי.
יש לי נטיה לא לעצור לרגע, להיות רעבה לעוד התרגשות ועוד טעימה.
מהשניה שאני קמה עד השעות הקטנות של הלילה אני בעשיה, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע.
עד שאני לא קורסת, ממחלה שאני מייבאת לעצמי או סתם מ'סינדרום לא יכולה יותר', אני לא עוצרת.
בשנים האחרונות אני מנסה לשים לב להרגל הכל כך מגונה הזה ולעצור רגע לפני.
לנסות להבין את הערך בלהיות רק ב being.
אני כל כך רגילה להיות יצרנית, להרגיש בעלת ערך רק בעבור מעשיי, בעבור תוצרת, כך שהאימון הזה עוד עולה לי ביזע.
יש אוקסימורון מצחיק בלעבוד קשה בלהרפות ולהניח. בינתיים אני ב fake it till u make it מקווה שיום אחד זה פשוט יקרה.
להניח. לעשות אין עשיה. להיות באין עשיה, פשוט להיות.

ברפואה הסינית יש כמה וכמה מבנים של חשיבה. אחד הבולטים בינהם הוא חמשת האלמנטים.
התבוננות בטבע (ובאדם כחלק מהטבע) והבנת הדינמיקה, התנועה והשינוי המתרחשים בזמן.
חכמים סינים חילקו קטגורית את התופעות לעץ, אש, אדמה, מתכת ומים (חמשת האלמנטים/ התנועות/ הפאזות).

כמו במשחק אבן יאר ומספריים (אבן נייר ומספריים.. אני יודעת), לכל אחד יש את החוזקות והחולשות שלו,
ובין כולם מערכות יחסים.
עכשיו שחקו לכם את המשחק הזה בין חמישה משתנים במקום שלושה.

במעגל חמשת התנועות כל אלמנט יזין את האלמנט אחריו. המים יזינו את את העץ, יתנו לה מים לצמוח,
לעבות שורשים, יגמישו את ענפיה, העץ יתן חומר בערה לאש וכן הלאה..
בין האלמנטים מתקיימות גם מערכות בקרה ולעיתים אף פלישה ועלבון; העץ שאוהב להיות שתלטן ירים שורשים
במקומות הלא נכונים ויזעזע את האדמה, יפלוש לתוכה, המתכת העקשנית שלא נשארת חייבת, תעליב את העץ, תפצע אותו.
לכל אדם מרקם יחסי פרטי ופתלתל של יחסים פנימיים בין האלמנטים בתוכו.
כולנו מכילים את כולם באחוזים שונים וביחסים שונים.
דמיינו שולחן משפחתי. יושבים בו דמויות שונות של עצמכם. ואמא ואבא. אחים אחיות. דודים דודות. ממש סדר פסח.
כאוס לא קטן.
וכמו שטולסטוי כתב באנה קרנינה:
"כל המשפחות המאושרות – מאושרות באותה הדרך. כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה"

אלמנט האדמה הוא מרכז הפעילות. הבטן של העולם. האמא.
שם קורה העיכול שלנו, גם במובן העיכול הפיזי של המזון וגם במובן העיכול הרגשי-רוחני שלנו של מחשבות וחוויות.
חווית האדמה במצבה המאוזן, דואגת במובן של caring, וחשיבתה ברורה ופשוטה.
כשהיא יוצאת מאיזון הדאגה מדאיגה ומלווה במחשבות וטענות שאינן מרפות, לופ.
בעולם שלנו שמאדיר כל כך חשיבה, סובלים אנשים רבים מחוסר יכולת להבדיל בין חשיבה לדאגה.

אדמה טובה היא בית. מקום שחוזרים אליו להטען.
להניח ראש, על הספה ואם יש כתף, ירך, להניח עליה, בכלל זכינו.
לא בכדי, כשאנחנו מבקרים בנוף ילדותנו, תבניות ההזנה הטובות או הרעות מציצות לנו.
אנשים רבים מחפשים כל חייהם מקום לקרוא לו בית.

עבורי, מיסו הוא אדמה מרוכזת. אמנם בטעמו המלוח הדומיננטי מייחסים למיסו את אלמנט המים
אבל אני מורדת. מיסו זה אדמה. ויש לי גם טענה תומכת; מיסו אם לא ידעתם הוא מזון פרוביוטי, תומך עיכול.
אז מי יכול להגיד לי שהוא לא תומך באדמה?…(אגב, בשל תכונה פרוביוטית זו, ע"מ לשמור על אכלוססית החיידקים הידידותיים השוכנים
במיסו, מומלץ לא לחמם את המיסו, כך אפשר להבין מדוע היפנים החכמים, מוסיפים את המיסו למרק רק אחרי תום הבישול
אחרי שהציר התקרר קמעה).
כשאני זקוקה לחיזוק, להזנה, אני פונה לירקות הכתומים, לדגנים ולמיסו.

מיסו זה בעצם פולי סויה שעברו תסיסה עם או בלי דגנים אחרים כמו שעורה, אורז, חיטה.
התסיסה נעשית בעזרת פטריית קוג׳י והתוצר המתקבל הוא מעין משחה סמיכה בצבעים שונים של בוץ.

המיסו הנפוץ ביותר הוא הלבן והאדום. ככל שהמיסו עבר תסיסה ארוכה יותר טעמו ולרוב גם צבעו יהיה חזק ועמוק יותר.
Shiromiso-white miso
Akamiso-red miso

טעם המיסו נע בסקאלה בין מלוח למתוק ויש כל כך הרבה דברים טעימים לעשות איתו.
אני ממליצה להתחיל בשימוש בבית במיסו הלבן העדין שיודע להחמיא לירקות דגים וטופו.

כפית מיסו לכל וינגרט פשוט תתן עומק לרוטב ותעניק קרמיות עוטפת לכל עלה ועלה.

וינגרייט מיסו מהיר:
2 כפות מיסו לבן או אדום, כף שטוחה חרדל דיז'ון- לערבב יחד, להוסיף 2 כפות מיץ לימון או חומץ אורז, כפית גינג'ר מגורד,
ושן שום כתוש, לערבב, להוסיף בזילוף איטי רבע כוס שמן זית עדין או שמן נייטרלי אחר. אפשר להוסיף עירית/ בצל ירוק קצוץ דק.

טעמים שמיסו אוהב:
ג'ינג'ר
תפוז
דלעת
גזר
סלק

גזר ודלעת צלויים בתנור בתפוזים וג'ינגר
על גריסי פנינה ורוטב מיסו

גזר +דלעת אפויים

מחממים תנור ל-180 מעלות
על תבנית תנור גדולה מניחים נייר אפיה ועליו מסדרים:

  • 10 גזרים חצויים לאורך
  • דלעת קטנה אחת* פרוסה לאורך

בקערה קטנה מערבבים:

  • 2/3 כוס מיץ תפוזים
  • כף ג'ינג'ר טרי מגורד
  • 3 כפות שמן זית
  • כף סויה
  • 1/2 כפית שמן שומשום קלוי
  • גרידה מלימון

גזר קרוב
דלעת
מפזרים בעזרת כף את הרוטב על הירקות
אופים שעה.

*אני השתמשתי בדלעת יפנית אולם אפשר להכין את המתכון בהצלחה
עם דלעת רגילה/ דלורית/ דלעת ערמונים- משאירים את הקליפה ונפטרים מהגרעינים, אפשר לזרוק אותם לגינה
והרבה פעמים הם נובטים יפה. דלעת עוד לא גדלה לי אבל אם לסינדרלה הצליח, מי יודע אולי גם לי.

גריסי פנינה מבושלים עם סלרי וכרישה

  • 2 כרישות קטנות ויפות, חלק לבן וירוק בהיר, פרוסות דק
  • 2 שיני שום שלמות קלופות
  • 4 פרוסות ג'ינג'ר טרי
  • 2 כפות שמן זית
  • 4 גבעולי סלרי אמריקאי
  • כוס וחצי גריסי פנינה
  • 2 וחצי כוסות מים רותחים
  • 1/2 כפית מלח

בסיר מחממים שמן זית, מוסיפים כרישה ומבשלים על אש בינונית עד שהכרישה מתרככת ונהיית שקופה וריחנית, מוסיפים סלרי,
שיני שום שלמות ופרוסות ג'ינג'ר וממשיכים לבשל תוך כדי ערבוב עוד כדקה, מוסיפים גריסי פנינה, מים רותחים ומלח.
מחזירים לרתיחה, מורידים את האש לקטנה, מכסים ומבשלים 20-25 דקות (תלוי בגודל הגריסים).
משאירים את הסיר סגור 10 דקות נוספות.

רוטב מיסו

מערבבים בקערה:

  • 1/2 כפית שמן שומשום קלוי
  • 2 כפות מים
  • כף שמן זית
  • 2 כפות סאקה (לא חובה – אפשר מיץ תפוזים, מיץ תפוחים או מים)
  • כף חומץ אורז
  • כף ג'ינגר טרי מגורד
  • כפית סויה
  • 2 כפות מיסו בהיר

טועמים ומתקנים טעמים.

להגשה
עורמים גריסים, עליהם ירקות כתומים ומעל הכל רוטב מיסו
מפזרים שומשום רגיל או שחור (או שילוב של שניהם)
ואוכלים בית.

מיסו כתום קרוב

הדפסת המתכונים הדפסת המתכונים

(3) Comments Write a comment

  1. רק מלקרוא את המתכון הזה ולדמיין את ההכנה שלו אני מרגישה נחמה של בית
    תודה

    Reply

  2. אל"ף. אני מאד אוהבת שמקדישים לי פוסטים. זה כמו יהלומים, אבל רק שזה באוויר כל הזמן, בלי שאני אצטרך להזיז את השיער מעל התנוכים.
    בי"ת. אני מצטרפת למרד. והייתי מוסיפה בקיצור, שברבדים רבים לאדמה ולמים יש פנים דומים. אז נסכם על אחו עם אגמון. זה המיסו שלנו.
    גימ"ל.

    Reply

  3. גימ"ל – (האנטר נלחץ לי בטעות) – את מאלו שעושות את המדיטציה בתנועה. יש כאלו חיות. אני בתהליכי פרישה מהקבוצה המשונה הזאת (סופרוומן, ראש השבט שלנו, כבר לא כזאת מדליקה בעיני :-)
    דל"ת. אני מקווה שהרמת רגליים אחרי כל הבישולים המהממים והצילומים הלא-יאומן-באיזו-קלות את מפיקה כזו אסתטיקה מרגשת ומגרה.
    נשיקות

    Reply

Leave a Comment

Required fields are marked *.