יש תקופות כאלה שהעיתון, שלטי החוצות וההופעות שאני רואה מתעתעים בי לחשוב שנערכו עבורי.
מראיון עם רופורט גתין על בודהיזם דרך מאמר בנושא הסבל של ההורות (שטויות, זה הדבר הכי נפלא בעולם. רוב הזמן..)
עובר בקריאת שירה סופית של חפיז שמקסים אותי ומעצבן אותי באותה המידה
ועד הופעת המחווה הנפלאה ליוסי בנאי שראיתי בירושלים השבוע. היא עוד מתנגנת לי בראש.
כמו הכל אומר שימי לב; העטיפה תשתנה אבל הנושא ישאר זהה.
זה נמשך ככה כבר כמה ימים, כמו מחפשת סימן מבחוץ כרמז לפלונטר המתרחש בפנים.
עדיין קלה להתרגש, מדי קלה לבכות.
תעדכנו אותי כששבועות יעבור. ההקלה תבוא אחרי אני אומרת לעצמי.

כשהייתי ילדה וגם היום כשאני ילדה, ספר הילדות המשפחתי שלנו היה "אנונימוס בלפי הגדול" של יוסי בנאי.
במוזיאון ארץ ישראל היה מופע אור קולי ע"פ הספר. חבל שכבר אין.
זה ספר נפלא שמתחיל ומסתיים באותה פסקה:

…" ואם יבואו יום אחד אנשים ויגידו לכם שאין כאלה מקומות, ואין
כאלה ארצות לא קימות, ואין כאלה חכמים גדולים וגבורים כמו
אנונימוס, ויפות וקורנות כמו לילה. אל תאמינו להם, הם ישנם:
עובדה. אחרת לא היו סיפורים.
רוצים דוגמה? בבקשה. "

שימו ידכם עליו. תשיגו אותו יד שמינית מצידי. לא תרצו להפרד ממנו אף פ'ם.
יבוא יום ותקריאו אותו גם לנינים שלכם. אני מקווה.

(קטע ארוך. אבל שווה לכם. השיר הנפלא באמצע)

"הקצב אז יחזור להיות רגוע ואיטי
הזמן לא ישחק תפקיד חשוב בתוך הזמן
אפילו לקללות יהיה סגנון די פיוטי
והצבעים יהיו יפים גם בשחור לבן"
(ביום שבו הטנגו יחזור, יוסי בנאי כתב)

___

אני אוהבת שאריות.
אוהבת רוסטביף קר של אמא שלי, בעמידה מול המקרר ופסטה שהתייבשה, לחרוך אותה עוד עם פרמזן ושמן זית עד שכמעט תשרף.
אני אוהבת אורז קר. לערבב בסלט ירקות עם וינגרט ושקדי מרק. כן כן.
אני אוהבת סלט ירקות שעמד על השיש, הגיר מיצים ללמטה של הקערה. בדקות האחרונות לפני שהוא מחמיץ הוא הכי טעים.
אני אוהבת למצוא במקרר קופסא שחיכתה לי.
אני אוהבת להחזיר חיים לפירות שהתעייפו בקראמבל חם. או בקומפוט קר מאוד.
ואני גם אוהבת סביצ'ה שנח במקרר וחיכה לי. כך שהדג הלבין מרוב שנכבש בידי מיץ הלימון.

סביצ'ה של דג לבן ודובדבנים

אבוקדו בשל אבל מוצק חתוך לקוביות קטנות
קליפה מגורדת מלימון אחד
מיץ מלימון או שניים (תלוי בכמה הלימון נותן). אם הייתה פיה מביאה לי ליים הייתי שמחה עוד יותר.
1/2 כפית גרעיני כוסברה (שבורים קצת עם צד הסכין)
חצי פלפל ירוק חריף פרוס לפרוסות דקיקות (אפשר גם יותר/ פחות)
4 כפות שמן זית
כפית וחצי סויה יפנית (תמרי)
1/2 כפית שמן שומשום קלוי
מלח, פלפל שחור גס

3/4 כוס דובדבנים טריים מגולענים, חתוכים (השתמשתי בצהובים ואדומים גם יחד)
גם אפרסקים ריחניים, שזיפים מוצקים או מנגו עז טעם יהיו מעולים. וגם ענבים בטח או סברס. וואללה סברס. פעם הבאה.

5 בצלים ירוקים, חלק לבן וירוק, פרוסים לטבעות דקות

300 גרם נטו דג לבן טרי ביותר, מפולט וחתוך לקוביות קטנות למדי. נגיד 3×3 ס"מ (אני השתמשתי בלברק)
גם סלמון לא יתנגד.

חופן כוסברה
חופן נענע
חופן פטרוזיליה
קצוצים.

כפית שומשום שחור (או רגיל, אם אין)

אם אתם מתכננים להכין ולאכול מיד, ערבבו הכל יחד בקערה וזהו.
אם אתם רוצים לעורר קריאות וואו או להגיש מאוחר יותר אבל שהכל יהיה מוכן,
הכינו את הסביצ'ה בשכבות בצנצנת גבוהה וערבבו ממש עם ההגשה.

בתחתית הצנצנת שימו אבוקדו, שמן זית, גרעיני כוסברה, קליפת לימון, מיץ לימון, סויה, שמן שומשום קלוי, מלח ופלפל.
שקשקו קלות לעטוף את האבוקדו בלימון ושמן זית.

פזרו מעל את הדובדבנים.
שכבה מעל את הבצל הירוק.
שכבה מעל את הדג החתוך.
ושכבה אחרונה את העלים הירוקים.

סיגרו היטב ואחסנו במקרר עד שעתיים.

בהגשה היפכו את הצנצנת לקערת הגשה. ערבבו היטב ופזרו את השומשום השחור.
טועמים ומאזנים תיבול. מלח/ לימון/ פלפל חריף?
אוכלים מיד. שאריות לקופסה אטומה במקרר.

למחרת הדג כבוש בלימון הלבין לגמרי.
בלחם עב קראסט (איך אומרים הקשה של הלחם בעברית????) אוספים את הדג והמיצים ושמחים שאתמול לא נגמר.

קראמבל פירות עייפים

קילו נטו פירות שראו ימים טובים יותר (לי זה היה 8 אפרסקים די מקומטים, 6 משמשים רעועים ושזיף אחד גאה)

במעבד מזון עם להב הסכין שמים:

3/4 כוס קמח כוסמין (קמח קינואה יעשה עבודה טובה לנמנעי גלוטן)
1/4 כוס גרנולה
1/2 כוס קווקר דק (שוב, לנמנעי גלוטן, קנו קוואקר נקי מגלוטן)
כף שמנמנה סוכר חום דק (אפשר יותר אם אתם אתם אוהבים מתוק)
כפית זרעי צ'יה
1/4 כוס קמח תירס צהוב
קורט מלח (אני אוהבת גס, כך שאוכלים מדי פעם מלוח ממש מפציע בפה)
80 גרם חמאה קרה
2 קוביות קרח

מפעילים בפולסים. נהיה בצק פירורי

שמים בפריזר לחצי שעה.

בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.

שוטפים וחותכים את הפירות.
מעבירים לתבנית אפיה

לתערובת הפירות מערבבים כף סוכר חום, מיץ וקליפה מחצי לימון (אפשר גם קצת קינמון/ הל טחון)

מפזרים את פירורי הבצק הקרים מעל הפירות
אופים חצי שעה עד שמזהיב יפה יפה.

מגישים עם כף. אין דרך אלגנטית להגיש קראמבל. אם אתם מתעקשים, הכינו ואפו בכלים אישיים.

גלידת וניל טובה מתחננת להצטרף תמיד.