אַתְּ רַק צְרִיכָה לָתֵת לַחַיָּה הָרַכָּה שֶׁל גּוּפֵךְ לֶאֱהֹב מַה שֶּׁהִיא אוֹהֶבֶת

יש משפט של ייקים, נא להטמיע במבטא גרמני כבד, 'האויב של הטוב זה היו-תר טוב",

בתור נכדה של ייקה אדוק, המשפט הזה זורם בעורקיי.

עם השנים, עשיתי עבודה להשקיט אותו, להסדיר תנועה של הבנה שמיטב יכולתי זה נהדר.

שכמעט זה ממש בדרך לשם. שטוב זה יופי, שאין צורך לנהדר ומדהים כל הזמן.

ואז.

קמים ימים בהם אני מתבוננת בהורות שלי, בזוגיות, בחברות, במקצועיות שלי כמטפלת

ועדשות הראיה שלי כה עכורות; אני צופה תוך מילמולי פיכס ואוי בחיי ורואה עד כמה המשפט הזה

נמצא בי ומעליב אותי.

מתהווה בי מנטרה חוזרת של זה לא מספיק טוב. את לא מספיק טובה. את יכולה יותר.

את מוותרת לעצמך, מעגלת פינות.

אני מוצאת עצמי פותחת בית דין בהרכב מלא ועומדת מולו נטולת סנגוריה.

אני, שרוב הימים כבר מכירה בטוב, זו שבוחרת לעגל פינות כי פינות חדות זה כבר לא בשבילי.

אני. זו שאני אוהבת ומעריכה. אני. איפה היא?

אני יורדת על עצמי כל היום; את לא לומדת מספיק, פה לא דייקת, פה חיפפת, את צריכה לנכוח יותר,

לקבל, לדבר פחות, לקטר פחות גם לא יזיק. פה פישלת. הנה, תפסתי אותך!

אפילו על זה שאני לא מפסיקה לבקר את עצמי אני שופטת אותי.

אני מתריסה בעצמי לשחרר כבר את בית המשפט ואז מסננת איזו עקיצה קטנה בדרך.

חווית קרחצן כללית אופפת, איך לא, אם כל היום יורדים עלייך. אוטואימוניה 101.

ואז חבל. ממש לא נעים לי להיות איתי וממש לא נעים להיות איתי.

אם אני מתבוננת על הימים האלה במחזוריות של חודשים אני יכולה לומר בקלות, שטיבם הורמונלי,

שטרם הווסת, הדגל האדום הזה עולה.

וכן, אני יודעת שזה רק PMS. ועדיין. כל זה מציף אותי ושורט.

לא יעזור כמה חודשים עברתי כבר בלופ הזה (ספרתי מעל 250 אם מחסירים שנים של הריונות והנקות, אבל

מי סופר), כל חודש זה מתחיל מחדש בעוצמות משתנות. יש חודשים שעוברים כל כך חלק שאני

ממש מרגישה שניצלתי ואחרים עוברים בזוועה כזו שזה נס שהבית שלנו מחזיק את זה. אותי.

תודה לכם שאתם סולחים לי. אני כל כך מצטערת.

מה שממש משוגע בסיפור הזה הוא שבגליות הזו, מתנהלות נשים רבות כל כך.

כל אחת עם התכנים הפנימיים שלה, עם הפינות החשוכות או המסנוורות של החיים שלה.

אני בטוחה שרבע מאוכלוסית כדור הארץ האנושית יכולה לספר לכם על הסיבובית הזו,

על ההרסנות שהיא מביאה איתה (ובספירת הרבע, אני כנראה קמצנית, זה בטח יותר).

אני מנסה לראות את הרווח בדבר הזה, הרי לא יתכן שכל זה לרעתנו.

האמת היא שעוד לא מצאתי. אבל אני בימים האלה בדיוק עכשיו. אז אחזור ואבשר טוב כשזה יעבור.

מזל שעם הנסיון אני כבר לא בספק לגבי זה: הכל עובר. גם זה יעבור. רק להוריד קצת את הראש.

עוד מעט ואהיה בחוץ.

בינתיים היופי הזה מסייע לי לנשום:

אוזי בר / מרי אוליבר

אֵינֵךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת טוֹבָה.
אֵינֵךְ צְרִיכָה לָלֶכֶת עַל בִּרְכַּיִךְ
מֵאָה מִילִין בַּמִּדְבָּר, מִתְחָרֶטֶת.
אַתְּ רַק צְרִיכָה לָתֵת לַחַיָּה הָרַכָּה שֶׁל גּוּפֵךְ
לֶאֱהֹב מַה שֶּׁהִיא אוֹהֶבֶת.
סַפְּרִי לִי עַל יֵאוּשֵׁךְ, וַאֲנִי אֲסַפֵּר לָךְ עַל שֶלִי
בֵּינְתַיִם הַחַיִּים מַמְשִׁיכִים.
בֵּינְתַיִם הַשֶּׁמֶשׁ וַחֲלוּקֵי הַגֶּשֶׁם הַצַחִים
נָעִים לְאֹרֶךְ הַנּוֹפִים,
מֵעַל הַמִּישׁוֹרִים וְהָעֵצִים הָעֲמֻקִּים,
הֶהָרִים וְהַנְּהָרוֹת.
בֵּינְתַיִם אַוְזֵי הַבָּר, גָּבוֹהָ בָּאֲוִיר הַכָּחֹל הַנָּקִי
חוֹזְרִים שׁוּב הַבַּיְתָה.
מִי שֶׁלֹּא תִּהְיִי, לֹא חָשׁוּב כַּמָּה בּוֹדֵדָה
הָעוֹלָם מַצִּיעַ עַצְמוֹ לְדִמְיוֹנֵךְ,
קוֹרֵא לָךְ כְּמוֹ אַוְזֵי הַבָּר, צוֹרְמָנִי וְנִלְהָב –
מוֹדִיעַ עַל מְקוֹמֵךְ שׁוּב וָשוּב,
בְּמִשְפַּחַת הַדְּבָרִים.

 

 

=====

שוקולד. זה מה שהגוף מבקש בימים כאלה, ואם אני מקשיבה לו, אז זה עלול להסתיים בעוד

סיבות לעצבנות. בשביל זה בדיוק המצאתי את העוגה הזו שכולה טוב לגוף וטעמה טוב לנפש.

היא רכה, נימוחה ואוורירית ועדיין אין בה תוספת סוכר מעובד, חיטה או דרעק אחר.

למעשה היא נטולת גלוטן ולקטוז.

הבסיס של העוגה הוא שזיפים יבשים.

כן, כן, אלה שנותנים לעצירות. פשוט הם כל כך עשירים בסיבים תזונתיים.

פרט לסיבים, שזיפים מכילים מלא אשלגן, נוגדי חימצון, ויטמיני B, ויטמין A, ברזל ובור (שחשוב במניעת אוסטאופורוזיס).

שזיפים יבשים נראים כמו שאני מרגישה בימים כאלה.

עוגת שזיפים יבשים ושוקולד

המתכון מבוסס על רעיון של עוגה שלמדתי להכין מאורי מאיר צ׳זיק. ממליצה בחום על הקורס שלו.

איש מהאגדות. המתכון המקורי הוא זה.

IMG_5494

600 גרם שזיפים יבשים (אורגניים אם אפשר ואם לא, אז שטופים היטב ומיובשים בנייר סופג)

1/2 כוס קקאו (אני משתמש בקקאו נא. זה מה שיש לי ולדעתי הוא יותר טעים)

1/2 כוס שמן זית טעים

1/2 כוס קמח שקדים

1/4 קמח אורז מלא (בטוח שכל קמח אחר יעבוד)

1/2 כפית מלח

כפית סודה לשתיה

4 ביצים

1/4 כוס מים

שלוק של ברנדי/קוניאק/ ויסקי (לא חייבים)

חצי חבילת שוקולד מריד 80%-60% קצוץ גס (אפשר יותר, אפשר גם בלי)

שמים את כל המרכיבים פרט לשוקולד בקערת מעבד המזון עם סכין. מפעילים עד שמתקבלת

תערובת חלקה ואחידה.

מוסיפים את השוקולד ונותנים 2 לחיצות קצרות לערבוב.

מחלקים בין שתי תבניות אינגליש קייק משומנות.

אופים ב-180 מעלות, 35-40 דקות עד שקיסם יוצא נקי.

מצננים.

להגשה אפשר סתם ככה או לפינוק מושלם עם קצפת קוקוס (מתכון פה עם האגסים)

 

IMG_5486

 

 

אם תהיתם לאן נעלמתי, הייתי בלונדון, אהבה לקטנה חדשה הטיסה אותי לקור המגעיל של לונדון.

הישר לחמימות משפחה חדשה; לאחי הגדול וגיסתי האהובה נולדה בת ראשונה. איזה יצור חמים ומתוק היא.

לא שיערתי בדעתי שכה אתאהב בה.

Anke and Guy, wishing you both a soft transition into the ever so mysterious, strange, rewarding (and oh so exhausting) world of Parenting. R U B Y, my love, you got the best mommy and daddy. good Karma Girl!! Run to me whenever you disagree(:

כי כשמדברים על קול רך, אלה מנצחת

הדפסת המתכונים הדפסת המתכונים

(11) Comments Write a comment

  1. האמת אני התאהבתי מזמן.
    מדהימה.
    תודה על הבלוג.
    ואם אפשר שאלה מפרק אחר?
    אם שותים את המיי לימון וג׳ינג׳ר עם קש ,
    אבל עדיין מרגישה בשיניים,
    זה מאוד מחליש אותם?

    Reply

    • תודה תהילה, איזה כיף לי. התאהבות נשיות זה הכי
      בנוגע ללימון ג׳ינג׳ר אני פשוט לא יודעת מה להגיד. משערת שאם תשתי מים אחרי אז זה ישטוף את החומצתיות.

      Reply

      • תודה רבה.
        על התשובה ,על הבלוג ובכלל עלייך .

        Reply

  2. קארין היקרה
    המשיכי להיות כל כך מדויקת, כנה ונעימה. הבלוג שלך מקסים ויפהיפה, ועושה לי להזדהות עם כל מילה, ולהרגיש שכנראה אני לא לבד עם הקשיים וההתלבטויות. במובן הטוב והמצמיח. רק טוב ותמשיכי לכתוב עוד ועוד

    Reply

    • תודה אפרת על המילים המעודדות והחמות. אנחנו ביחד בזה.. אגב, גם אם היו מציעים לי, הייתי בוחרת להיות אישה. בעצם, אולי גם לכמה ימים גבר, רק כדי להרגיש איך זה(:

      Reply

  3. וואוו, כמה שאני מבינה ומסכימה איתך!
    חבל שלא כולן מודעות להשפעה הקטלנית שיש למחזוריות הזו.
    ואם כבר בעניין הנשי, וחוץ משוקולד, מה מתאים לימים הקשים האלו, מה אוכלים ומה שותים כדי להרגיע?
    ומה הרווח את שואלת? כשהכל נרגע אז צריך לתת לאהבה, לרוגע וליצירתיות לצאת החוצה. הם שם. וכגודל השקיעה, כך יכולה להיות ההתרוממות אחרי. באמת.
    ותודה על מתכון שבטוח ינוסה.

    Reply

    • תמי תודה על התגובה שלך.. מה שהכי עוזר בימים האלה זה לצרוך אומגה 3 במינונים גבוהים (צ'יה, אגוזי מלך, סלמון, סרדינים), וסידן (אותה רשימה+ירקות עליים כהים, שקדים, טחינה, ברוקולי) וכן להמנע ככל האפשר מפחמימות פשוטות שרק מסבכות הכל. זה נכון לכל החודש אבל לימים הקשים זה נכון במיוחד.

      Reply

  4. כמה שאת כנה ואמיתית… אוהבת לקרוא אותך ובא לאכול את העגה הזו…

    Reply

  5. הגעתי לאתר שלך ממש עכשיו וממש במקרה בחיפוש אחר מתכון לגרנולת כוסמת
    חייבת להודות שפשוט התאהבתי!!!! לגמרי!!! וואו פשוט אין לי מילים בא לי להישאר ולקרוא כאן הכל!!!
    הכתיבה שלך היא נשיות במלוא הדרה ותפארתה….
    תודה תודה תודה

    Reply

Leave a Comment

Required fields are marked *.